נהיגה בשיכרות

סעיף 26 לתקנות התעבורה, אוסר על נהיגת רכב על ידי מי שנתון תחת השפעת סמים משכרים או משקאות משכרים. 

סעיף 169ב לתקנות התעבורה, עוסק באיסור לנהוג בשכרות ובו נקבעה החזקה לפיה רואים אדם כשיכור, אם הוא נתון תחת השפעה של סמים משכרים או מסוכנים, או אם ריכוז האלכוהול אצלו עולה על המידה הקבועה, שנקבעה בסעיף 169א לתקנות בשיעור של 50 מ"ג אלכוהול ל 100 מ"ל של דם, או 50 מ"ג %. (להלן "המידה הקבועה).

לעניין עבירת הנהיגה בזמן שכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], הלכה היא שדי בקביעה כי נמצא בדמו של המערער, בשעת אירוע התאונה, שיעור אלכוהול העולה על "המידה הקבועה" כמשמעותה בתקנה 169א לתקנות התעבורה, כדי לבסס הרשעה על-פיה; ואין נפקא מינה מה הייתה בפועל מידת השפעתו של האלכוהול.

כדי למנוע ויכוח בשאלה, אם כמות אלכוהול פלונית הופכת אדם לשיכור, נקבע כי אמת המידה של התקנות יש בה, בכל מקרה, כדי להוות הנחה החלטית לכך, כי מי שיש בגופו ריכוז של אלכוהול במידה העולה על הקבוע בתקנות התעבורה, נחשב לעולם לשיכור לצורכי הגדרת העבירות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] – ותקנה 26 לתקנות התעבורה נבחנת לפי אותה מידה – ולצורכי הוראותיו של סעיף 64ב לפקודה, הדן בהגדרתו של המושג "שיכור".

 

מיהו שיכור?

החוק קובע כי "שיכור" הוא מי שבבדיקת "ינשוף" נמצא כי יש בגופו מעל 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף. בפועל, סף האכיפה הועלה בעקבות פסיקת בית המשפט העליון ועומד כיום על 290 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף. לחילופין, שיכור הוא מי שבדגימת דם נמצא לו למעלה מ- 50 מיליגרם אלכוהול ב- 100 מיליליטר דם. נהג שיכור ייחשב גם אדם אשר נוהג כאשר בגופו נמצא סם מסוכן.

כאשר מדובר בנהגים חדשים/ נהג צעיר/ נהג רכב כבד או נהג רכב ציבורי קיימת החמרה – החוק קובע כי אלה ייחשבו שיכורים אם בבדיקת ינשוף נמצא להם מעל 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף או מעל 10 מיליגרם אלכוהול ב-100 מיליליטר דם.

 

סירוב להיבדק

חשוב להדגיש: סירוב לבצע בדיקת נשיפה, דם או שתן שמטרתה לאתר אלכוהול או סמים בגוף, הופכת את הנהג הסרבן אוטומטית לאשם בעבירה של נהיגה בשכרות – עבירה שעונשה פסילת רישיון נהיגה למינימום שנתיים. לכן, ההמלצה החד משמעית היא לבצע את הבדיקה כנדרש גם אם קיים חשש כי כמות האלכוהול שתיחשף בבדיקה היא גבוהה.

 

ענישה

כאשר נהג נתפס נוהג שיכור קיימת לקצין משטרה סמכות מנהלית לפסול את רישיונו ולהשבית את רכבו ל-30 ימים.

פקודת התעבורה קובעת עונש פסילת מינימום של שנתיים למורשע בעבירה של נהיגה בשכרות.

כאשר מדובר בעבירת שכרות שניה בתוך שנתיים הענישה חמורה יותר ועומדת על מינימום 4 שנות פסילה.

נהיגה בשכרות נחשבת לחמורה שבעבירות התעבורה ומדיניות התביעה מגמתית ומחמירה בענישה. ככל שכמות האלכוהול גבוהה יותר מסף האכיפה יבקשו נציגי התביעה ענישה מחמירה ומרתיעה יותר. בשכרות שניה קיימת אף סכנת מאסר ממשית לנאשם.

 

העבירה: שכרות 290-870 / שכרות (סרוב) / שכרות נהיגה בהשפעה

מתחם הענישה:
פסילה בפועל 24 חודשים ומע"ת ועד 4 שנים פסילה בפועל ו-12 חודשים מאסר.

 

העבירה: שכרות מעל 870

מתחם הענישה:
מאסר בפועל: 
 15 יום ועד 18 חודשים. 
פסילה בפועל: 
36 חודשים ועד 60 חודשים. מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס.

בנוסף,  נהג שרישיונו נפסל ליותר משנה, נדרש על ידי משרד הרישוי לעבור תאוריה וטסט מחדש בטרם יקבל את רישיונו מחדש.

 

לכן, אם אתה מואשם בעבירה של נהיגה בשכרות מומלץ לפנות לעו"ד המתמחה בתעבורה.

משרדנו בעל ניסיון רב בייצוג חשודים ונאשמים בעבירות תעבורה לרבות נהיגה בשכרות. לפרטים וליצירת קשר לחץ כאן

© 2019 by Look Designs

פקס: 02-533-5704

משרד: 03-609-2922

אבן גבירול 2 בית אליהו, קומה 8 , תל-אביב