בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

 

ע"פ  7211/13

 

לפני:  

 

כבוד השופט ס' ג'ובראן

 

כבוד השופט ח' מלצר

 

כבוד השופט נ' סולברג

 

המערער:

פלוני

                                          

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבה:

מדינת ישראל

                                          

 

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים: ב' אזולאי (אב"ד), נ' נצר ו-י' רז-לוי) מתאריך 15.09.2013 ב-תפ"ח 14181-07-10

                                          

 

בשם המערער:

עו"ד ששי גז; עו"ד טליה גרידיש

בשם המשיבה:

עו"ד נעימה חינאווי

 

 

ספרות:

לימור עציוני, גילוי עריות - ההיבט המשפטי של התופעה מנקודת מבטן של נשים בגירות קרבנות בילדות (תשס"ט)

 

כתבי עת:

אלעזר סבה , "הצעת חוק הנוער (שפיטה,", משפטים, כרך ב (תש"ל-תשל"א) 388

רינת קיטאי סנג'רו, "הצדקות להתיישנות עבירות", עלי משפט, כרך יא (תשע"ד-2014) 227

ניר פלסר, "העמדתו לדין של קטין", המשפט, כרך יב, ספר עדי אזר ז"ל (תשס"ז) 87

 

חקיקה שאוזכרה:

חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982: סע'  התוספת השלישית, 9, (א), 9(א)(2), 9(ג), 91, 92, 151, 184, 215, 242א(א)

חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971: סע'  14

חוק העונשין, תשל"ז-1977: סע'  40ד, 40ד(א), 40ד(ב), 345(א)(1), 345(א)(3), 345(ב)(1), 347(ב), 348(א), 354, 354(א), 354(ג), 354(ג)(1), 40יא, 40יא.1., 40יא(10), 40יא.2, 40יא(4), 40יא(6), ה'

פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971: סע'  54א(ב)

חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984: סע'  81

פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973: סע'  38(ד)

חוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א-2001: סע'  13

חוק הפרשנות, תשמ"א-1981: סע'  15

 

  •  

* ביהמ"ש העליון קובע ברוב דעות, כי כל תיקון, שאינו תיקון טכני, בכתב אישום שהוגש בהתאם להוראת סעיף 14 לחוק הנוער טעון את אישורו המחודש של היועץ המשפטי לממשלה.

* דיון פלילי – העמדה לדין – אישור היועץ המשפטי לממשלה

* דיון פלילי – העמדה לדין – קטינים

* דיון פלילי – כתב-אישום – הרשעה בעבירה שונה

* ראיות – מהימנות – בחינתה

* ראיות – עדות – קורבן עבירת מין

* עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מין בקטינים

  •  

ערעור על פס"ד מחוזי, בגדרו הורשע המערער: בשלוש עבירות של מעשה סדום ובמספר רב של מעשים מגונים בקטין והושת עליו עונש של 30 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן בסך 10,000 ש"ח. בתחילת ביצוע המעשים, היה המערער קטין בן 15 והמתלונן קטין בן 10. כתב האישום תוקן 3 פעמים, כאשר עיקר התיקונים נגע לתיקון מועדי ביצוע העבירות, לנוכח שאלת ההתיישנות. המעשים המגונים נמחקו מכתב האישום והוזכרו אך במסגרת חלקו הכללי של כתב האישום המתוקן בשלישית, וההרשעה בהם הוספה מכוח סעיף 184 לחסד"פ. אישור היועץ המשפטי לממשלה – שהתקבל לגבי הגשת כתב האישום המקורי, מכוח סעיף 14 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (להלן: חוק הנוער), לא ניתן מחדש עם כל תיקון של כתב האישום. במסגרת הדיון נדרש ביהמ"ש העליון, בין היתר, לשאלת הצורך בקבלת אישור מאת היועץ המשפטי לממשלה (או מואצלי סמכותו) לתיקון כתב אישום שהוגש בהתאם להוראת סעיף 14 לחוק הנוער. התקציר עוסק בעיקר בדיון זה.

  •  

ביהמ"ש העליון פסק:

הוחלט פה אחד לקבל חלקית את הערעור, כך שהרשעתו של המערער בעבירות של ביצוע מעשים מגונים שההרשעה בהם הוספה מכוח סעיף 184 לחסד"פ תבוטל, בצד קיום יתר רכיבי הרשעתו, והעמדת עונשו על 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל במקום 30 חודשי מאסר, בניכוי ימי מעצרו. שאר רכיבי העונש שנקבעו בגזר הדין יוותרו על כנם.

בשאלת הצורך בקבלת אישור מאת היועץ המשפטי לממשלה (או מואצלי סמכותו) לתיקון כתב אישום שהוגש בהתאם להוראת סעיף 14 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול התשל"א-1971 הוחלט ברוב דעות של השופטים: ס' גובראן וח' מלצר כנגד דעתו החולקת של השופט נ' סולברג – כאמור בפסק דינו של השופט ח' מלצר.

בפסק-דינו של השופט מלצר נקבע בין היתר, כי דין הרשעתו של המבקש בעבירות של מעשים מגונים – להתבטל. תוצאה זו מוצדקת לשיטתו, לא בשל החשש כי קופחה בהקשר זה הגנתו של המערער, אלא בגין שיקולים הנוגעים לדרך הפעלת סעיף 184 לחסד"פ ובשל העדר אישור מטעמו של היועמ"ש לאישום נוסף זה, שכאמור נמחק מכתב האישום קודם לכן.

הוראת סעיף 14 לחוק הנוער מחייבת קבלת הסכמה של היועמ"ש להעמדה לדין של אדם בשל עבירה שביצע בהיותו קטין, אם עברה שנה מיום ביצועה. תכליתה של הוראה זו כפול. ראשית, האינטרס הציבורי דורש להצמיד ככל האפשר את מועד ההרשעה והעונש, אם יורשע הנאשם בסופם של הליכים, אל מועד ביצוע העבירה, לאור ההנחה כי חלוף הזמן שוחק את האינטרס הציבורי במיצוי הדין עם העבריין הקטין. שנית, למצות את הדין עם מי שביצע עבירה בקטנותו מוקדם ככל הניתן.

לגישת השופט מלצר, מקרים אלו הם בעלי מאפיינים שונים, עדינים ומורכבים אשר מחייבים בחינה מדוקדקת וקפדנית יותר של השיקולים אשר נשקלים ברגיל לצורך העמדה לדין. לכן לגישתו, אליה הצטרף השופט ג'ובראן, יש לקבוע כלל המחייב את הבאת העניין מחדש בפני היועמ"ש לשיקול דעת מחודש כל אימת שמתבקש תיקון בכתב האישום שהוגש בהתאם להוראת סעיף 14 לחוק הנוער ובלבד שאין מדובר בתיקון טכני. לגישתו, במקום בו מדובר בתיקון מקל ביחס לכתב האישום הקיים – הפעלת שיקול דעתו המחודשת של היועמ"ש נועדה לבחון, בין יתר השיקולים, האם לנוכח ההקלה הצפויה בכתב האישום האינטרס הציבורי עודנו דורש להעמיד את הנאשם לדין פלילי ואין מקום להסתפק בחלופה אחרת. במקום בו מדובר בתיקון מחמיר ביחס לכתב האישום הקיים – הפעלת שיקול דעתו המחודשת של היועהמ"ש נועדה לבחון, בין יתר השיקולים, האם האינטרס הציבורי אכן דורש את החמרתו של כתב האישום, ולא ניתן להשיג מטרה זו בכתב האישום בנוסחו הנוכחי.

בנסיבות המקרה לא נמצא כי מהות הפגם מצדיקה סעד בדמות ביטולו של מלוא כתב האישום, וזאת מבלי שיהא בכך כדי להכשיר לעתיד פרקטיקה של אי-קבלת אישורים מחודשים במקרים שכאלה. אלא יש להורות על ביטולה של הרשעת המערער בעבירות של ביצוע מעשים מגונים וזאת לאור השיקולים הבאים:

ראשית, אישור היועהמ"ש צורף לכתב האישום המקורי. בנסיבות אלו, עובדות היסוד בכל הנוגע לעבירות של מעשי סדום, אשר עמדו בתשתית הגשת כתב האישום המקורי היו לנגד עיניו של היועהמ"ש עובר להחלטתו להעמיד לדין את המערער, וההנחה היא שהוא שקל במסגרת זו בין השאר את: מהות העבירות, גילם של המעורבים, חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות, התשתית הראייתית והאינטרס הציבורי בניהול הליכים פליליים במקרה זה. יתר על כן בעניינו, בחינת היחס בין כתב האישום המקורי לבין כתב האישום המתוקן בשלישית, בגדרו הורשע המערער, מלמדת כי אין מדובר בפער משמעותי בין התשתית שעמדה לפני היועהמ"ש בראשית הדרך לבין התשתית בה הורשע המערער בסופם של הליכים, למעט בנושא המעשים המגונים שנמחקו קודם לכן מכתב האישום והוזכרו אך במסגרת חלקו הכללי של כתב האישום המתוקן בשלישית, וההרשעה בהם הוספה מכוח סעיף 184 לחסד"פ ואותה יש לבטל (כמובהר בפיסקאות 70-69 לפסק-דינו). בהקשר זה מוסיף השופט מלצר כי בהשוואה לכתב האישום המקורי – כתב האישום שתוקן בשלישית הקל במידה מסוימת עם המערער

שנית, הנזק הצפוי להיגרם לאינטרס הציבורי בשל ביטולו של כתב אישום שעוסק בעבירות מין חמורות מעין אלו (מעשי הסדום) שבוצעו בקטין – הינו רב לאין שיעור, בנסיבות העניין, ביחס למהות הפגם של העדר אישור מחודש לכתב אישום, לאחר שאישור כזה ניתן לכתב האישום המקורי.

השופט נ' סולברג, חולק במקצת על עמדתו העקרונית של השופט מלצר בשאלת הצורך באישור מאת היועמ"ש לתיקון כתב אישום, שהוגש בהתאם לסעיף 14 לחוק הנוער. הוא מסכים כי מקום בו נעשה תיקון מהותי בכתב האישום, אזי תכליתה של הוראת סעיף 14 לחוק הנוער מחייבת ככלל כי: "ההחלטה בדבר השינוי תיבחן בשנית בידי גורמי התביעה ותובא מחדש לאישורו של היועהמ"ש". עם זאת הוא מבקש לסייג את היקפו של המונח: "תיקון מהותי" ולהגבילו רק לאותם מצבים בהם התיקון לכתב האישום מבטא שינוי משמעותי ובולט ביחס לאחת או יותר מאמות המידה המנויות בהנחיות פרקליט המדינה "העמדת קטין לדין לאחר שחלפה שנה מיום ביצוע העבירה והעמדת קטין ובגיר לדין יחד" (08.08.2010). ביישום לענייננו, סבור השופט סולברג, כי בנדון, לא היה על התביעה לשוב ולפנות אל היועץ המשפטי לממשלה לשם קבלת אישורו לתיקונים השונים שנעשו בכתב האישום, לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה נתן את אישורו להגשת כתב האישום המקורי, או ליתר דיוק – נתן את הסכמתו להעמדתו של המערער לדין. במאמר מוסגר ציין השופט סולברג, כי לעמדתו, גם יש הבדל בין עצם הסכמת היועץ המשפטי לממשלה להעמדה לדין (שזוהי דרישת סעיף 14 לחוק הנוער) לבין אישורו של היועץ המשפטי לממשלה לגבי כתב אישום מסוים.

בהמשך לכך, חולק השופט סולברג על עמדת השופט מלצר כי יש לבטל את הרשעתו של המערער במעשים מגונים מחמת העובדה שזו נתבקשה על-ידי התביעה ללא אישור מאת היועץ המשפטי לממשלה, וכאשר העבירות הללו לא צוינו בכתב האישום המתוקן בשלישית. ברם, חרף הסתייגותו הנ"ל במישור העקרוני, מצטרף השופט סולברג למסקנה כי יש לבטל את הרשעתו של המערער בביצוע מעשים מגונים, וזאת בשל הנימוק השני שציין השופט מלצר, שעניינו בהתנהלותה של התביעה. עדות המתלונן שעל בסיסה הורשע המערער בביצוע מעשים מגונים לא היתה בגדר הפתעה עבור התביעה; סיפור המעשה היה גלוי וידוע לפניה, שלוש פעמים תוקן כתב האישום. בנסיבות אלו, ראוי היה שביהמ"ש לא ירשיע את המערער במעשים אלו מכוח סעיף 184 לחסד"פ.

 

פסק-דין

 

השופט ח' מלצר:

 

  1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד בבאר שבע (כב' השופטים: ב' אזולאי (אב"ד), נ' נצר ו-י' רז-לוי) ב-תפ"ח 14181-07-10, [פורסם בנבו] בגדרו הורשע המערער, שהיה קטין בעת ביצוע המעשים: בשלוש עבירות של מעשה סדום – עבירה לפי סעיף 347(ב), בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). עוד הורשע המערער במספר רב של מעשים מגונים – עבירה לפי סעיף 348(א), בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין.

 

במסגרת גזר הדין הושתו על המערער העונשים הבאים: 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו ו-18 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר בתנאי שלא יעבור עבירת מין מסוג פשע. כן חויב המערער בתשלום פיצוי למתלונן בסך של 10,000 ש"ח.

 

לקריאת פסק הדין המלא לחץ כאן

© 2019 by Look Designs

פקס: 02-533-5704

משרד: 03-609-2922

אבן גבירול 2 בית אליהו, קומה 8 , תל-אביב