בית המשפט המחוזי בירושלים


בפני כב׳ השופטים: צבי סגל, סגן נשיא – אב"ד, משה דרורי ומשה יועד הכהן


תפ׳׳ח 667-09 מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ׳ פלוני


המאשימה מדינת ישראל
- ע״י ב"כ עו״ד זוהר גיאת


נגד


הנאשם פלוני
- ע״י ב"כ עו״ד שרון קינן ועו״ד ברק מלכית

 


מיני-רציו:
* בימ"ש מחוזי אשר גזר את דינו של נאשם שהורשע בביצוע עבירות אינוס, מעשי סדום, מעשי תקיפה
ועבירות נוספות בביתו הקטינה במשך שנים קבע, כי אף שתיקון 113 לחוק העונשין (הבניית שיקול
הדעת בענישה), התשע"ב 2012- טרם נכנס לתוקף רצוי כבר עתה לפסוע לאורו.
* עונשין – עבירות – אינוס
* עונשין – עבירות – מדיניות ענישה: עבירות מין במשפחה
* עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים לחומרה
* עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים לקולה
* פרשנות – דין – חוק העונשין
.
גזר דין בעניינו של נאשם שהורשע בביצוע עבירות אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים בביתו הקטינה
במשך שנים, תוך תקיפתה ואיום עליה.
.
בית המשפט המחוזי בירושלים, כב' השופטים סגל, דרורי ויועד הכהן, גזר על הנאשם 22 שנות מאסר
בפועל, מאסר על תנאי ופיצויים לקטינה, בקובעו כדלקמן:
כב' השופט דרורי:
בית המשפט רואה לנכון בתיק מעין זה לפרט את שיקולי הענישה על פי המתכונת שנקבעה בסימן א' 1
לחוק העונשין שכותרתו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה", כפי שנחקקה בתיקון מס' 113 לחוק
העונשין, על אף שתיקון זה ייכנס לתוקפו רק בעוד מספר חודשים.

העיקרון המנחה בענישה מפורט בסעיף 40 ב' לחוק העונשין כפי שהוסף בתיקון האמור, הקובע כי
העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרה מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של
הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.
דברי ההסבר להצעת החוק מציינים כי אותו יחס הולם מבטא את עקרון הגמול. בכך זוכה עיקרון זה
לבכורה על פני עקרונות ההגנה על שלום הציבור, השיקום וההרתעה, אשר אמנם מקבלים ביטוי בחקיקה
אך בכפיפות לעקרון המנחה.
כדי להגשים את האמור בסימן א' 1 הנ"ל לחוק העונשין יש ללכת בדרך השלבים הבאה: קביעת מחתם
העונש ההולם; האם ראוי לחרוג מן המתחם ואם כן מהו העונש המתאים תוך חריגה מהמתחם; ככל שלא
ראוי לחרוג מן המתחם מהו העונש המתאים בתוך המתחם. החובה לקבוע את מתחם העונש ההולם,
שהיא בשלב הראשון, חל גם ביחס לריבוי עבירות ואין לדחות עניין זה לשלב הרביעי.
מאחר ויש להתייחס בתיק זה אל ריבוי העבירות כאל מקרה המצדיק גזירת עונש כולל לכולם, כאמור
בסעיף 40 יג(א), נדרש בית המשפט לכלל העבירות ולא מתייחס לכל אחת מהן בנפרד.
סעיף 40 ג' לחוק העונשין כפי שנקבע בתיקון שכותרתו "קביעת מתחם העונש ההולם וגזירת עונשו של
הנאשם" קובע, כי בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון
המנחה ולשם כך יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה
הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40 ט'; בתוך מתחם העונש ההולם יגזור בית
המשפט את העונש המתאים לנאשם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף
40 יא, ואולם בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום
הציבור לפי הוראות סעיפים 40 ד' ו 40- ה'.
על פי ההסדר הקבוע בסעיף 40 ג(א) לחוק העונשין, כדי לקבוע את מתחם העונש ההולם למעשי העבירה
שביצע הנאשם, יש ללכת בדרך הבאה על פי השלבים המפורטים באותו סעיף : לפעול על פי העיקרון
המנחה, דהיינו: עקרון ההלימה כאמור בסעיף 40 ב לחוק העונשין; יש להתחשב בערך החברתי שנפגע
מביצוע העבירה; יש להביא בחשבון מהי מידת הפגיעה באותו ערך חברתי; יש להתייחס אל מדיניות
הענישה הנהוגה; האלמנט האחרון הוא הקונקרטי, דהיינו: התחשבות בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה
כאמור בסעיף 40 ט'. לעניין יסוד זה הבדיקה אינה בדבר חומרת המעשה באופן ערטילאי אלא בנסיבות
הקונקרטיות של המעשה הנדון.
לאחר קביעת אותו מתחם כאמור בסעיף 40 ג(א) יש לגזור את העונש של הנאשם שבפני בית המשפט,
כאמור בסעיף 40 ג(ב) לחוק הנ"ל.
חשיבותו של הערך החברתי המוגן נובעת מהגדרתו והכללתו במסגרת החקיקה הפלילית. ערך מוגן הוא
אינטרס חברתי, ערך שהחברה מבקשת להגן עליו באמצעות המשפט הפלילי ואשר הפגיעה בו היא
מהותה של העבירה. תכלית השמירה על הערכי המוגנים היא הבטחת התנאים הדרושה לקיומה
ולהתפתחותה של החברה על ידי הגנה על האינדיווידואל, מהווה את גרעינה של החברה. ניתן ללמוד על
הערך החברתי על פי תיאור העבירות, מיקומן בחקיקה הפלילית והעונש שנקבע בצידן.
המחוקק בסימן ה' לפרק י' של חוק העונשין, לאחר שהגדיר את עבירת האינוס בסעיף 345 , מעשה הסדום
בסעיף 347 והמעשה המגונה בסעיף 348 ,קבע בסעיף 351 לחוק כי אותן עבירות מין אלה, כאשר הן
מבוצעות כלפי קטין שהוא בן משפחה או חסר ישע, העונש לגביו מוחמר: בעוד שבעבירת האינוס ומעשי
הסדום העונש המירבי הוא 16 שנות מאסר, העונש המירבי כאשר מדובר בקטינה בת משפחה הינו 20
שנות מאסר. גם ביחס לעבירת המעשה המגונה העונש "הרגיל" הוא 10 שנות מאסר ואילו ביחס לאותו בן
משפחה קטין העונש הוא 15 שנות מאסר.


לפנינו אפוא ערך מוגן נוסף, מעבר להגנה הכללית על כבוד האדם וגופו שנפגע מעבירות מין של אונס,
מעשה סדום ומעשה מגונה, שהוא הגנה על קטין שהוא בן משפחה וחסר ישע, כאשר הפוגע הוא ההורה
או האחראי על אותו חסר ישע.
העבירות אותן ביצע הנאשם והערך החברתי שנפגע מביצוען הוא גם, ולא פחות חשוב – גילוי עריות,
שהינה עבירה אוניברסילית שבאה לידי ביטוי במשפט העיברי. השופט דרורי סבור כי מן הראוי לאמץ,
לעניין הענישה של העבריין במשפט הישראלי את החומרה שמייחסת היהדות לעבירות גילוי עריות. גם
לפי הגישה המינימליסטית ביותר, הן הראי, בבוא בית המשפט לקבוע את הערכים המוגנים הרלבנטיים
לעניין הענישה הפלילית ליתן משקל משמעותי למעמדם במסגרת המשפט העיברי והמסורת היהודית.
דברים אלה נכונים בכלל ובקל וחומר כאשר ערכים אלה אינם רק יהודים פרטיקולאריים אלא הפכו
לערכים אוניברסאליים, כפי שארע עם עבירת גילוי העריות.
סעיף 40 (א) לחוק העונשין מורה לשופט, במסגרת קביעת אותו מתחם העונש ההולם למעשה העבירה,
להתחשב לא רק בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה אלא גם במידת הפגיעה בו. משמעות הדבר היא
כי כאן מצווה בית המשפט לבדוק את העוצמה, היא המידה, שבה נפגע או נפגעו הערכים החברתיים
המוגנים עקב ביצוע מעשי העבירה של הנאשם.
במקרה דנן הפגיעה באותו ערך חברתי של יחסי הורים וילדים, מידת הביטחון של בת באביה נפגעה
באופן אנוש, לא רק בפרשות האונס, במעשי הסדום ובמעשים המגונים, בריבוי העבירות הללו, אלא גם
בהשלכותיהם הקשות על אישיותה של המתלוננת, כפי שעולה מעדותה בבית המשפט ומתסקיר נפגע
העבירה. ניתן לומר כי מדובר בפגיעה אנושה וחמורה הנמצאת קרוב מאוד, אם לא ממש בקצה של
הסקאלה של מידת הפגיעה לכיוון החומרה.
מבחינת מדיניות הענישה הנהוגה, העונש המירבי הקובע בחוק ואף עונש המינימום אינם משקפים תמיד
את המצב בפועל ביחס לענישה של עבירה זו או אחרת. לכן העונש הסטטוטורי אינו המקור היחיד
לבדיקת הענישה הנהוגה.
סעיף 40 (ג) לחוק העונשין, המתאר את רכיבי קביעת מתחם העונש ההולם קובע בסיפא שלו, כי הרכיב
האחרון אותו על בית המשפט להביא בחשבון הוא התחשבות בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כאמור
בסעיף 40 ט' המונה 11 נסיבות אשר בהן יתחשב בית המשפט.
כעולה מלשון החוק, גם אם יוכחו נסיבות אלה שאינן קשורות בביצוע העבירה, אין בכוחן לגרום לכך
שהעונש שייגזר יחרוג ממתחם העונש ההולם, לא לקולה ולא לחומרה, לפיכך ככל שמתחם העונש
ההולם יהיה רחב יותר כך משקל של הנסיבות הללו בגדרי המתחם יהיה רב יותר, ולהיפך.
סעיף 40 (ב) לחוק העונשין מאפשר לבית המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום
שפורטו בסעיף 40 ד' לחוק העונשין. סעיף 40 ד' מתייחס לשתי חלופות: שיקום בפועל או סיכויי שיקום,
ואף מתייחס לאפשרות של קביעת עונש של נאשם לפי שיקולי שיקומו וכן להורות על נקיטת אמצעי
שיקומי כלפי הנאשם. לכל אלה אין נפקות במקרה דנן, בו יש הכחשה טוטאלית של הנאשם לביצוע
המעשים שביצע וסירובו לשתף פעולה עם גורמים טיפוליים.
סעיף 40 ג(ב) סיפא לחוק העונשין מפנה את בית המשפט לסעיף 40 ה' לחוק הנ"ל שכותרתו "הגנה על
שלום הציבור", בכך שמאפשר לבית המשפט לחרוג ממסגרת מתחם העונש ההולם. סעיף 40 ה' קובע, כי
קבע בית המשפט את מתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון המנחה ומצא כי יש חשש ממשי שהנאשם
יחזור ויבצע עבירות וכי החמרה בעונשו והרחקתו מהציבור נדרשות כדי להגן על שלום הציבור, רשאי
הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם, ובלבד שלא יהיה בעונש שיקבע משום החמרה ניכרת מעבר למתחם
העונש ההולם; בית המשפט לא יקבע כאמור אלא אם כן מצא שלנאשם עבר פלילי משמעותי או אם
הוצגה לו חוות דעת מקצועית.


במקרה דנן יש חשש ממשי שהנאשם יבצע עבירות דומות, במיוחד כלפי בנותיו האחרות ועל כן נקבעה
לו רמת מסוכנות מינית בינונית לטווח ארוך. בכך נתמלאה דרישת סעיף 40 ה' בדבר הצורך להציג חוות
דעת מקצועית. ואולם, בית המשפט אינו סבור כי יש לסטות במקרה זה לחומרה מן המתחם של העונש
ההולם. די בגבולות המתחם כדי ליתן מעשה ענישתי הולם גם להגנה על שלום הציבור והדבר יבוא לידי
ביטוי בתום המתחם, לכיוון העליון.
מעשיו של הנאשם מחייבת הענשה באופן שהעונש יהיה לא רק הולם את נסיבות המעשה על פי עקרון
היחס ההולם ("ההלימה"), אלא יש להבנת כב' השופט דרורי, כלשון סעיף 40 ו', צורך בהרתעת הנאשם
בפני ביצוע עבירה נוספת.
ברם, סעיף זה קובע, כי גם אם יש סיכוי של ממש שהטלת עונש מסוים תביא להרתעה, בית המשפט
יתחשב בשיקול זה בעת גזר הדין ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש ההולם. הוא הדין בהרתעת
הרבים. יש צורך בהרתעת הרבים מפני ביצוע עבירה מסוג העבירה שביצע הנאשם. ברם גם כאן מגביל
המחוקק וקובע את איסור החריגה ממתחם העונש ההולם.
התוצאה העונשית היא, כי אף שהשופט דרורי קובע כי מעשיו של הנאשם וסוגי העבירות שביצע הן
כאלה שיש צורך בהרתעתו של הנאשם (הרתעה אישית) וכן בהרתעת הציבור (הרתעת הרבים) המגבלות
הקבועות בניסוח של שני סעיפי החוק מותירות את בית המשפט במסגרת מתחם העונש ההולם שנקבע
בקטגוריות הקודמות, שהיא 16-24 שנות מאסר.
סעיף א 1 לחוק העונשין קובע את חובת ההנמקה כמפורט בסעיף. במקרה דנן שיקולי החומרה הלא
מעטים מנתבים לכאורה לעבר הגבול העליון של המתחם. מולם עומדת לזכות הנאשם נסיבה מקילה
יחידה משמעותית אשר מאזנת רק באופן חלקי את המצב, שהיא היותו משתף פעולה עם השב"כ, ובכך
.( חלה עליו הוראת סעיף 40 יא( 7
כבוד השופטים סגל ויועד הכהן: אף שתיקון מס' 113 לחוק העונשין (הבניית שיקול הדעת בענישה),
התשע"ב – 2012 טרם נכנס לתוקף רצוי כבר עתה להתחיל לפסוע לאורו.
עם זאת מדגיש כב' השופט סגל את הסכנות הצפויות מגזרי דין ארוכים כגזר הדין של כב' השופט דרורי
בקובעו, כי ככל שיהיה על בית המשפט להידרש באורח כה רחב היקף לכל גזר דין שערב כניסתו של
החוק לתוקפו נכתב היה במתכונת מצומצמת לאין שיעור, אזי יגבר לאין שיעור העומס המוטל גם כך על
כתפיהן של כלל הערכאות השיפוטיות ושכרו של החוק במתכונתו המתוקנת יצא בהפסדו.

גזר דין
השופט משה דרורי:
כללי
1. מהו גזר הדין אשר יש להשית על נאשם שביצע, לאורך שנים, עבירות של אינוס,
מעשי סדום ומעשים מגונים בביתו הקטינה, תקיפתה, ואיום עליה?
2. אציג, תחילה, את פירוט העבירות שבהן הורשע הנאשם, לאחר דיוני הוכחות
שנמשכו כשנתיים (הכרעת הדין מיום י"א כסלו תשע"ב ( 7.12.11 ), הינה מפורטת,
ולעיתים אף אזכיר אותה ואפנה אליה; להלן – "הכרעת הדין").
3. בפרקים שלאחר מכן, יובאו תוכנם של חוות דעת המרכז להערכת מסוכנות, ביחס
לנאשם, וכן תסקיר נפגעת העבירה, המתייחסת אל הבת, ק', המתלוננת.
4. הטיעונים של ב"כ הצדדים ביחס לעונש, יובאו בשני הפרקים שלאחר מכן.
5. ראיתי לנכון, בתיק מעין זה, לפרט את שיקולי הענישה על פי המתכונת שנקבעה
בסימן א' 1, שכותרתו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה", כפי שנחקקה
בתיקון מס' 113 לחוק העונשין (על אף שתיקון זה ייכנס לתוקפו בעוד מספר
חודשים). כפי שנראה, הליכה בדרך זו אינה קצרה ומחייבת פירוט, על פי השלבים
הקבועים באותו חוק. על כן, גזר דין זה הינו ארוך, יחסית לגזרי דין "רגילים".
6. פועל יוצא מן הדיון הנ"ל, יהיה העונש אשר אמליץ בפני חבריי לגזור על הנאשם.
העבירות בהן הורשע הנאשם
7. העבירות בהן הורשע הנאשם (יליד 1964 ), בוצעו כלפי ביתו, המתלוננת, ילידת שנת
1997 (להלן – "המתלוננת" או "ק' "), אשר בעת הגשת כתב האישום (בסוף שנת
2009 ) למדה בפנימייה, בשכונת …, בעיר …, מאז חודש ספטמבר 2008 [כעולה
מתסקיר נפגעת העבירה, כפי שיפורט להלן, עקב דירדור חמור במצבה, היא עברה,
לפני כחודשיים, ל…, מעון לנערות לאבחון וטיפול בשעות משבר].
8. העבירות בהן הורשע הנאשם מתייחסות לתקופה של 4 שנים שלפני הגשת כתב
האישום, דהיינו: השנים 2006-2009 (להלן – "התקופה הרלוונטית"), כאשר
המתלוננת ק', הייתה בגילאים 9-12 . המעשים המיוחסים לנאשם בוצעו עת נעדרה
רעייתו (אם המתלוננת) מן הבית ביישוב … (להלן – "הבית"), שבו גרו אז בני הזוג
וילדיהם, בעת ששבה המתלוננת אל הבית מחופשות בפנימייה. אירוע אחד או שניים
היו בעת שהנאשם וביתו נסעו ברכבו, והיו בו, לבדם.
9. מרבית כתב האישום – וממילא גם ההרשעה על פיו – אינו כולל תאריכים
קונקרטיים, אלא מציין כי אותן עבירות המיוחסות לנאשם, שיפורטו להלן, אירעו
מספר פעמים רב, בתקופה הרלוונטית.

 

לקריאת גזר הדין המלא לחץ כאן

© 2019 by Look Designs

פקס: 02-533-5704

משרד: 03-609-2922

אבן גבירול 2 בית אליהו, קומה 8 , תל-אביב