בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

 

ע"פ  5582/09

 

בפני: 

 

כבוד השופט א' רובינשטיין

 

כבוד השופט י' דנציגר

 

כבוד השופט י' עמית

 

המערער:

פלוני

                                          

נ ג ד

                                                                                                 

המשיבה:

מדינת ישראל

 

 

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בתפ"ח 1027/05 [פורסם בנבו] שניתן ביום 21.6.2009 על ידי כבוד השופטים ב' אופיר-תום, מרים סוקולוב וישעיהו שנלר

 

 

תאריך הישיבה:

כ"ו באייר התש"ע  (10.05.10)

                                          

 

בשם המערער:

עו"ד אביגדור פלדמן; עו"ד גדעון היכל

בשם המשיבה:

עו"ד דליה אברמוף

 

חקיקה שאוזכרה:

פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971: סע'  10א, 20, 26(א), 354

חוק העונשין, תשל"ז-1977: סע'  11, 34כב, 351, 354

חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982: סע'  9, 9(א)(2), 74, 83, 84, 108, 83, 84

חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958: סע'  8

תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984: סע'  126, 128, 129, 130, 132

 

 

ספרות:

לימור עציוני, גילוי עריות - ההיבט המשפטי של התופעה מנקודת מבטן של נשים בגירות קרבנות בילדות (תשס"ט)

ש"ז פלר, יסודות בדיני עונשין (כרך א, תשמ"ד)

 

 

כתבי עת:

לימור עציוני, "האם פסיכולוגיה יכולה לשמש", שערי משפט, כרך ה (תש"ע) 71

רון שפירא, "המודל ההסתברותי של דיני", עיוני משפט, כרך יט (תשנ"ה) 205

שולמית אלמוג   , "ספרות לצד משפט -", מחקרי משפט, כרך יז (תשס"ב) 297

דורון מנשה, "שיקול דעת עובדתי, חופש", הפרקליט, כרך מג (תשנ"ז) 083

מרדכי קרמניצר, "קריטריונים לקביעת ממצאים עובדתיים", הפרקליט, כרך לה (תשמ"ג-תשמ"ד) 407

דניאל פיש, "קביעת התנאים להוכחת עניינים", המשפט, טו (2010) 275

דורון מנשה, "אידיאל חשיפת האמת ועקרון", קרית המשפט, א (תשס"א-2001) 307

 

 

מיני-רציו:

* המערער זוכה מהרשעתו בביצוע עבירות מין בבתו, עת הייתה קטינה, מחמת הספק, וזאת בשל אפשרות להתיישנות העבירות, בשל ביסוס ההרשעה על עדות המתלוננת על סמך זיכרונותיה המודחקים ללא ראיות חיצוניות מחזקות, ובשל אי דיות הראיות וחשש ל"השתלת" זיכרונות.

* ראיות – עדות – קורבן עבירת מין

* ראיות – עדות – של קורבן מין

* ראיות – מהימנות – הכרעה בשאלת המהימנות

* ראיות – מומחים – חוות-דעת מומחה

* ראיות – עדות – אינוס

* ראיות – עדות – בחינתה

* ראיות – עדות – משקלה

* ראיות – עדות – מהימנות

* דיון פלילי – הרשעה – ספק סביר

* דיון פלילי – התיישנות – עבירות מין בקטין

.

המתלוננת הגישה בגיל 26 תלונה נגד אביה, על כך שמאז היותה בת 4 ועד גיל 10 עשה בה האב מעשים מגונים ומעשי אונס. המתלוננת מעידה על עצמה כי רק בגיל 23 עלה לתודעתה כי אביה הוא שפגע בה מינית במהלך ילדותה. האב הועמד לדין על שלושה מעשי אינוס ומורשע, ועל כך נסב הערעור המעלה את השאלה אם ניתן להרשיע את האב על סמך זיכרונות מושהים/מודחקים הנבנים ומשוחזרים בהדרגה, או שמא עסקינן בזיכרונות שגויים/כוזבים/מדומים/מסולפים או מושתלים.

.

בית המשפט העליון (מפי השופט עמית ובהסכמת השופטים רובינשטיין ודנציגר) זיכה את המערער מחמת הספק ופסק כי:

קורבן עבירת מין שבוצעה בקטין שלא על ידי בן משפחה או האחראי עליו - לפי תיקון 84 יכול הקורבן להגיש תלונה עד להגיעו לגיל 28. הארכת תקופת ההתיישנות תחול על עבירה שטרם התיישנה ביום פרסומו של תיקון 84 (יום 26.1.05) לפי הדין שחל עליה ערב פרסומו; קורבן עבירת מין שבוצעה בקטין על ידי בן משפחה או האחראי עליו - לפי תיקון 74 יכול הקורבן להגיש תלונה עד להגיעו לגיל 38. הארכת תקופת ההתיישנות תחול על עבירה שטרם התיישנה ביום פרסומו של תיקון 72 (יום 20.11.02) לפי הדין שחל עליה ערב פרסומו. נוכח תיקון 47 שקדם לתיקון 72, לא חלה התיישנות על עבירות כאמור שבוצעו מיום 20.1.86 ואילך. לפיכך ככל שמדובר במעשים שעשה המערער במתלוננת לפני 20.1.86, אלו התיישנו. אשר למעשים שנטען שבוצעו לאחר מועד זה, הספק לגבי מועד ביצועם צריך לפעול לזכות הנאשם.

נקודת המוצא בחוק הישראלי היא הדוקטרינה של זיכרון מודחק. מקרה כזה צריך להיבחן בזהירות יתר. במקרה כזה גם הכלים של מהימנות גרסת קורבן העבירה ומצבו הנפשי המשמשים את בימ"ש בקביעת ממצאי מהימנות ועובדה מאבדים ממשקלם ומהאפקטיביות שלהם, שהרי קורבן העבירה מאמין כי התעללו בו מינית בילדותו. במצב כזה, על בימ"ש לתור אחר ראיות מחזקות חיצוניות שאינן נובעות מהמתלוננת עצמה כדי להרשיע את הנאשם ואין די במהימנות שרוחש בימ"ש למתלוננת, אף כי היא הכרחית.

משהוארכה תקופת ההתיישנות של עבירות מין, בין היתר, מתוך הכרה בתקפות הזיכרון המודחק, השאלה אינה של קבילות אלא של משקל עדות קורבן גילוי עריות המבוססת על זיכרון מודחק. כל מקרה יש לבחון לגופו על רקע מכלול העובדות והנסיבות. בעניין זה יש מספר פרמטרים גמישים שראוי כי יעמדו לנגד עיני בימ"ש בבואו להכריע בתקפות זיכרונות מודחקים: מטרת התהליך; סוגסטיה; תיעוד או העדרו; הכשרתו ומקצועיותו של המטפל; עדויות מומחים מטעם הצדדים; קיומן של ראיות תומכות.

בענייננו יש ספק לגבי מועדי ביצוע עבירות האינוס, שהן העבירות היחידות בגינן הורשע המערער, בגינו יש לבטל את כתב האישום מחמת התיישנות. כמו כן, הרשעת המערער מושתתת בעיקר על עדות המתלוננת המבוססת על זיכרונותיה המודחקים, כמעט ללא ראיות חיצוניות מחזקות. כאשר בזיכרונות מודחקים עסקינן, ולא ניתן להצביע על שינויים התנהגותיים-נפשיים-גופניים של קורבן העבירה בזמן אמת או אף בטווח של מספר שנים לאחר מכן, יש צורך ברף גבוה של ראיות.

מנגד, יש מספר פרמטרים המכרסמים בדיות ראיות התביעה: עד גיל 19 לא ניכרו אצל המתלוננת סימני מצוקה בזמן אמת; כל הטריגרים שעוררו את זיכרונה של המתלוננת התקשרו למערער (ניסיון אינוס במהלך שירות לאומי על ידי חברו של המערער, הפניית הזרקור למערער על ידי "קורא בעיניים" ו"קורא במזוזות"); חשש לסוגסטיה או ל"השתלה" על ידי ה"קורא בעיניים" וגם/או על ידי ה"קורא במזוזות"; הפחתה ממשקל חוות הדעת מטעם התביעה, שכן המומחים מטעמה, שהם אנשי מקצוע שטיפלו במתלוננת, אינם במעמד של מומחים רגילים מטעם התביעה בשל כך.

 

 

 

פסק-דין

 

השופט י' עמית:

 

"הזיכרון האנושי מתעורר וכבה כחפצו. הוא מעמעם ומחדד מעשים, מגדיל ומקטין את עושיהם. ברצותו ישפיל וברצותו ירומם. כשקוראים לו הוא מתחמק, ובשובו – יצוץ בזמן ובמקום שנוחים לו. אין לו מלך, שוטר, קטלוג ומושל. סיפורים מתערבים זה בזה, עובדות מצמיחות ייחורים. המצבים, המילים והריחות – הוי הריחות – האצורים בו, מושלכים במחסניו באי-סדר גמור ונפלא. לא בסדר כרונולוגי, לא לפי גודל או חשיבות ואף לא לפי האלף-בית" (מאיר שלו הדבר היה ככה 151 (עם עובד, התש"ע-2010)).

 

 

1.        התיק שבפנינו מעמיד במרכז הבמה את הזיכרון האנושי, אותו "מקום אחסון" מופלא במוחנו, מושא לכתיבה ולמחקר בדיסציפלינות שונות. פתחנו בציטטה מהספרות, אך ענייננו אינו בספרות אלא בממשק בין המשפט לבין תחומים שונים העוסקים בזיכרון האנושי. איך נבנה הזיכרון? מהם סוגי הזיכרון? כיצד אנו קולטים מידע, מאחסנים מידע ושולפים מידע מהזיכרון? המדובר בשאלות מובהקות שבמומחיות ועל שולחננו עולה שאלה השנויה במחלוקת בין המומחים לדבר: האם ייתכן כי זיכרון יודחק למשך שנים רבות ויצלול במעמקי השכחה עד שיפרוץ החוצה בעקבות מאיץ (טריגר) כזה או אחר? ואם כן, האם הזיכרון המודחק נשמר "בטהרתו" כשהוא חף מעיוותים, שגיאות וסילופים? או שמא "גנב הוא הזיכרון גונב ומגנב" (שמואל יוסף עגנון פתחי דברים) ולפנינו תעלול זיכרון – כתוצאה מ"השתלה" חיצונית מכוונת או לא מכוונת או כתוצאה משחזור שגוי עצמי – המייצר זיכרון כוזב?

 

לקריאת פסק הדין המלא לחץ כאן

© 2019 by Look Designs

פקס: 02-533-5704

משרד: 03-609-2922

אבן גבירול 2 בית אליהו, קומה 8 , תל-אביב