בבית המשפט העליון

 

ע"פ 2218/10

 

בפני:

  

כבוד השופט (בדימ') א' א' לוי

 

כבוד השופט י' דנציגר

 

כבוד השופט י' עמית

 

המערער:

פלוני

 

נ ג ד

 

המשיבה:

מדינת ישראל

 

 

ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתפ"ח 3061/06 שניתן ביום 15.2.2010 על ידי כבוד סגן הנשיא י' גריל והשופטים א' רזי ומ' פינקלשטיין

 

בשם המערער:

עו"ד טומי נדשי ועו"ד תומר אשש

בשם המשיבה:

עו"ד דפנה פינקלשטיין

בשם שירות המבחן:

גב' ברכה וייס

 

חקיקה שאוזכרה:

חוק העונשין, תשל"ז-1977: סע'  345, 345(ב)(1), (3), (4), 347(ב), 348(ב), 350(א)(2), 354(א), 354(א1), ה'

 

כתבי עת:

יעל ארידור בר אילן, "עובדות שנויות במחלוקת", עיוני משפט, כרך כד (תש"ס-תשס"א) 131

דורון מנשה, "שיקול דעת עובדתי, חופש", הפרקליט, כרך מג (תשנ"ז) 083

דורון מנשה, "אידיאל חשיפת האמת ועקרון", קרית המשפט, א (תשס"א-2001) 307

 

מיני-רציו:

* נדחה ערעור המערער על הרשעתו בביצוע עבירות מין בבתו, שהתבססה על זיכרונות מודחקים, ועל עונשו. נפסק כי עדות הבת-המתלוננת הייתה מהימנה וכי יש ראיות מחזקות חיצוניות, שיש בהן כדי לנטרל את החשש לזיכרון כוזב לגבי המעשים שהמתלוננת ייחסה לאביה בתקופת ילדותה, וכי אין מקום להתערב  בעונש.

* דיון פלילי – הרשעה – בהתבסס על זיכרונות מודחקים

* ראיות – עדות – זיכרונות מודחקים

* ראיות – עדות – מהימנות

* ראיות – עדות – קורבן עבירת מין

* עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מין

.

בגיל 29 הגישה המתלוננת תלונה במשטרה כנגד אביה-המערער לאחר שזכרונה בנוגע למעשים שביצע בה החל להתעורר כשש שנים לפני כן. בבימ"ש המחוזי הורשע המערער בריבוי מעשים של אינוס, מעשה סדום מעשה מגונה ותקיפה מינית במתלוננת, ודינו נגזר ל-14 שנות מאסר ותשלום פיצוי של 75,000 ₪ למתלוננת. הערעור נסב אודות הכרעת הדין וגזר הדין, ומתמקד בסוגיה שעניינה זיכרונות מודחקים בעבירות מין במשפחה.

.

בית המשפט העליון (מפי השופט עמית ובהסכמת השופטים לוי (בדימוס) ודנציגר) דחה את הערעור ופסק כי:

בעניין פלוני (ע"פ 5582/09) המחוקק אימץ את הדוקטרינה של זיכרונות מודחקים ואמנזיה (שכחה) מוחלטת של הטראומה לאורך שנים. בעניין פלוני נקבע כי נוכח הקושי בחשיפת האמת העובדתית במקרים של עבירות מין במשפחה, ניתן משקל נכבד להתרשמות הערכאה הדיונית מעדות קרבן העבירה לצורך הרשעת הנאשם. עוד הוצבע בעניין פלוני על ההלכות שהתפתחו במישור הראייתי לגבי עבירות מין בכלל, ועבירות מין במשפחה בפרט. כמו כן, עדות מתלוננת הנסמכת על זיכרונות מודחקים צריכה להיבחן בזהירות יתר. בנוסף, נוכח חלוף הזמן, נגרם לנאשם נזק ראייתי ובשל כך מצווה בימ"ש לתור אחר ראיות מחזקות חיצוניות שאינן נובעות מהמתלוננת עצמה כדי להרשיע את הנאשם. העובדה כי קיימת אפשרות להיווצרות זיכרונות כוזבים, מחייבת משנה זהירות בקביעה "היה או לא היה" במסגרת הליך פלילי, ומכאן הצורך בראיות מחזקות שאין מקורן אך ורק בנפגע העבירה.

בענייננו המתלוננת הגישה את התלונה כנגד המערער לאחר שמלאו לה 28 ולמעלה מעשר שנים ממועד התרחשותן של העבירות ולכן עדותה צריכה להיות מלווה ב"דבר לחיזוק". במקרה זה אין מקום להתערב בקביעת בימ"ש קמא כי עדות המתלוננת הייתה מהימנה; כי יש להעדיף את חוות דעת המומחה מטעם התביעה על פני חוות דעת המומחה מטעם ההגנה; כי מהעדויות והרישומים של שלוש המטפלות במתלוננת לא נמצא שהיא נחשפה לסוגסטיה והשתלת זיכרונות מצידן; כי התרשמות המטפלות שהמתלוננת סובלת מפוסט-טראומה עולה בקנה אחד עם חוות הדעת של המומחה מטעם התביעה. מאחר שבזיכרונות מודחקים עסקינן, במהימנות המתלוננת לא סגי, ובימ"ש בחן אם יש ראיות מחזקות חיצוניות, שיש בהן כדי לנטרל את החשש לזיכרון כוזב לגבי המעשים שהמתלוננת ייחסה לאביה בתקופת ילדותה. בימ"ש בחן כל אחד מהחיזוקים, על רקע מכלול התשתית העובדתית, ופסק כי יש במכלול הראיות להביא למסקנה המרשיעה אליה הגיע בימ"ש קמא. לאור כל האמור הערעור על הכרעת הדין נדחה והרשעתו של המערער נותרה על כנה.

אשר לגזר הדין, בימ"ש לא ראה מקום להכביר מילים ביחס לחומרת המעשים בהם הורשע המערער וציין כי הענישה בגין עבירות מעין אלו צריכות לבטא שיקולי גמול והרתעה ואת הסלידה הרבה של החברה מהמעשים והעבריינים שביצעו עבירות אלה. נקבע כי בימ"ש קמא שקל את השיקולים והנסיבות לחומרה ולקולה וכי העונש שהושת על המערער אינו חורג מרף הענישה המקובל לגבי מספר רב של עבירות מין בבת משפחה, תוך ניצול ציני וחסר גבולות של אב כלפי בתו, ואינו מצדיק התערבות ערכאת הערעור.

 

פסק דין

השופט י' עמית:

 

           ושוב נדרשים אנו לסוגיה של זיכרונות מודחקים בעבירות מין במשפחה.

 

           בגיל 29 הגישה המתלוננת תלונה במשטרה כנגד אביה לאחר שזכרונה בנוגע למעשים שביצע בה החל להתעורר כשש שנים לפני כן. לסופו של הליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה, הורשע האב-המערער ונדון ל-14 שנות מאסר בפועל. מכאן הערעור שבפנינו.

 

לקריאת פסק הדין המלא לחץ כאן

 

© 2019 by Look Designs

פקס: 02-533-5704

משרד: 03-609-2922

אבן גבירול 2 בית אליהו, קומה 8 , תל-אביב